לורברבוים נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ - סניף ראשי

פסק-דין

1.לפני תביעה כספית, על סך 11,000 ₪, בגין נזקים שנגרמו לטענת התובע בעטיו של מחדל הנתבע להסרת רישום שיעבוד מסוג משכנתא שרבץ על נכס שהיה בבעלותו בלשכת רישום המקרקעין.

2. אליבא דגירסת התובע, כעולה מכתב תביעתו, ביום 20/11/2009 פרע את יתרת חוב שתי ההלוואות שניתנו לו ע"י הנתבע (נשוא הערת השיעבוד בלשכת רישום המקרקעין). התובע צירף אישור בנק אודות סילוק מלא של שתי ההלוואות שנטל כדלקמן:

הלוואה מס' 50-9363890-00-42 על סך 44,000 ₪ והלוואה מס' 60-9363890-00-41 על סך 83,500 ₪ ובסה"כ 127,500 ₪. באישור סילוק המשכנתא נמצאה התחייבות הנתבע להסרת השיעבוד בתוך 30 ימים, וזאת בהתייחס לשתי ההלוואות דלעיל. מספר שנים לאחר מכן, ביום-2/8/12 - מכר התובע את הנכס לצד שלישי, או אז נתחוור לו, לשיטתו, כי במשך תקופה ממושכת בת 3 שנים לא בוצעה הסרת השיעבוד ע"י הנתבע, כפי שהתחייב באישור סילוק ההלוואות דלעיל. ב"כ התובע פנה לנתבע במכתב מיום 8/8/12 וכן ביום 9/8/2012 בדרישה למחיקת השיעבוד ולתשלום שכ"ט בסך 1,160 ₪, אולם זה לא קיים את חובתו. עוד טוען התובע, כי נמסרה הודעה בע"פ מצד הנתבע באשר לקבלת המסמכים הנדרשים וזאת בפרק זמן של 2-3 ימים, אולם לשווא. ביום 28/8/2012 פנה התובע באמצעות בא כוחו בתלונה למפקח על הבנקים בבנק ישראל בעניין זה. או-אז, דאג הנתבע למחיקת השיעבוד וזאת בחלוף יומיים ממועד שליחת מכתב התלונה למפקח על הבנקים. בתמיכה לכך הוצג אישור מחיקת רישום השיעבוד בלשכת רישום המקרקעין מיום 30/8/2012. כן מציין התובע, כי המפקח על הבנקים מצא, כניבט מתשובתו מיום 6.2.2013, כי תלונת התובע מוצדקת.

3.לטענת התובע, הנתבע הפר את התחייבותו כלפיו, וכי בשל אותה הפרה נגרמו נזקים בדמותן של הוצאות טיפול בא כוחו בהסרת המשכנתא וכן נזקים בגין דחיית תשלומי רוכש הנכס אשר הינם תולדת אי-מחיקת השעבוד ע"י הנתבעת. כן נגרמו לתובע אי-נעימויות ועוגמת נפש. לפיכך, עותר התובע לפסוק לו סך 11,000 ₪ הכוללים שכ"ט, אי קבלת תשלומי תמורה במועדם המקורי, טרחה ובזבוז זמן מצד התובע וכן פיצוי בגין עגמת נפש.

4. אליבא דנתבע, עם סילוק ההלוואות, ביום 15/12/2009 נמסרו לתובע המסמכים המקוריים הנוגעים לביטול השיעבוד בגין הנכס בתוך 30 יום ממועד סילוק ההלוואות. הנתבע צירף לכתב הגנתו אישור לשכת רישום המקרקעין אשר כותרתו: "בקשה לביטול רישום משכנתא" שהוגשה על בסיסם. עוד מציין הנתבע, כי התובע אישר את קבלת מסמכי ביטול השיעבוד, אולם זה האחרון לא הגישם ללשכת רישום המקרקעין במשך מספר שנים עד לביצוע עיסקת המכירה, מאחר ולדבריו הוא "איננו משפטן". עוד מציין הנתבע, כי כבדרך שגרה, נוהג הוא לשלוח הודעות בדבר מחיקת שיעבודים ישירות לגורם אשר אצלו נרשמו השיעבודים, קרי, במקרה דנן ללשכת רישום המקרקעין ואולם במקרים בהם לקוח מבקש לקבל את מסמכי ביטול השיעבוד ישירות לידיו, אזי כחריג לכלל הנ"ל, נשלחים מסמכי ביטול השיעבוד המקוריים ללקוח עצמו. עוד ובנוסף מציין הנתבע, כי התובע בעצמו מודה, כי קיבל את מסמכי ביטול השיעבוד המקוריים, ומשלא הגיש זה האחרון את המסמכים ללשכת רישום המקרקעין במועדם, אין לו להלין אלא על עצמו. ב"כ התובע פנה לסניף הנתבע ב-רחביה ביום 6.8.12 בבקשה להפיק בשנית את מסמכי הביטול וכי מסמכים אלו סופקו ביום 29.8.12, קרי: בטרם חלפו 30 ימים ממועד פניית ב"כ התובע אל הנתבעת. הנתבע צירף צילום אישור המעיד על בקשת ביטול רישום משכנתא (נספח ג' לכתב ההגנה). למחרת הוצאת הבקשה לביטול המשכנתא ע"י הנתבע, בוטלה המשכנתא בפנקס רישום המקרקעין (נספח ד' לכתב ההגנה). באשר לפניית המפקח על הבנקים נטען, כי זו נתקבלה במשרדיה רק ביום 21/10/2012, וביום 26.11.12 נשלחה תגובת הנתבע. עוד נטען, כי לא היה צורך להסתייע בשירותי עורך דין על מנת למחוק רישום המשכון וכי אי ביצוע הסרת השיעבוד נגרם באשמו של התובע עצמו בכך שלא טרח להגיש המסמכים שנמסרו לו ללשכת רישום המקרקעין בתוך זמן סביר.

5.בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם התובע, זה האחרון חולק נמרצות על טענת הנתבע באשר לטענה, כי התובע פנה בעצמו לנתבע בבקשת לשליחתם של המסמכים לשם מחיקת המשכנתא לידיו ומדגיש, כי על פי אישור סילוק ההלוואה מטעם הנתבע עצמו, הלכה למעשה - חובת מחיקת השיעבוד - חלה על הנתבע.

6. בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם הנתבע, צויין, כי הנתבע מסר בידי התובע עוד ביום 15/12/2009 את המסמכים המקוריים לביטול השיעבוד על הנכס. הנתבע חוזר על טענתו, כי במכתב מטעם ב"כ התובע מיום 28/8/12, מודה התובע, כי קיבל לידיו את המסמכים ולא הגישם ללשכת רישום המקרקעין הואיל כהגדרתו הוא- "איננו משפטן" וכי בבואו ללשכת הרישום, נאמר לו כי פג תוקף הבקשה לביטול המשכנתא.

עוד מציין הנתבע, כי בהמשך לפנייתו של ב"כ התובע לסניף הבנק ב-רחביה מיום 6/8/12 בבקשה לניפוק חוזר של מסמכי ביטול השיעבוד, פעל זה האחרון וניפק את האישורים הנדרשים ביום 29/8/12, היינו: בפרק הזמן של 30 ימים.

7.במהלך ישיבת שמיעת ראיות שהתקיימה בפניי ביום 26/3/2014 בנוכחות התובע, העידו התובע ונציגת הנתבע, גב' יעל מימרן.

בחקירתו הנגדית, אישר התובע, כי לכל המאוחר הובא לידיעתו או לידיעת בא כוחו העתק מנסח לשכת רישום המקרקעין ביום 19.7.12, זאת, בשלב שלאחר החתימה על זיכרון הדברים ובטרם החתימה על הסכם המכר ביום 2.8.12 (פורט' בעמ' 3 שורות 6-25). עדות זו סותרת את האמור בסעיף 2 לתצהירו, כביכול, כי דבר אי מחיקת רישום השיעבוד נודע לו לראשונה ביום 2.8.12 לאחר החתימה על הסכם המכר.

עוד אישר התובע בחקירתו הנגדית, כי במסגרת הסכם המכר מיום 2.8.12 התחייב בפני הרוכש להסיר את השיעבוד הקיים תוך מועד מסויים (פרוט' בעמ' 3 שורה 25) אף בכך, יש כדי לסתור האמור בסעיף 2 לתצהירו. פרט לציון העובדה, כי הצדדים נתנו דעתם במסגרת ההסכם לחובת הסרת השיעבוד ולשם כך נקבעו אף מועדים לביצוע פעולה זו – התובע לא ידע לנקוב במועדים שנקבעו וכמו כן, התובע לא טרח לצרף העתק מהסכם המכר לראיותיו. ייאמר כבר כעת, כי ברי, שהסכם המכר הינו ראייה חיונית לביסוס עילת התביעה של התובע ומשזה לא צורף ראייה לתביעתו קיימת לכך משמעות מכרעת. הלכה פסוקה היא ומושרשת היטב היא כי הימנעות מהבאת ראיות, פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הוצג המסמך או אילו הושמע העד, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה, מקימה למעשה, לחובתו של הנמנע, חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה- דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היא היתה פועלת לרעת הנמנע:

ראה: ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר, מ"ד (4) 595; ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פד"י (1) 239 בע"מ 245; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פד"י מה (4), 651,654 ; י.קדמי, על הראיות, חלק שני, תשנ"א -1991.

כמו כן, התובע אישר, כי בטרם הפנייה לנתבע בחודש אוגוסט 2012 לא ביצע פנייה קודמת לצורך הסרת השיעבוד וכי האמור בסעיפים 3, 4 ו- 5 הינו בבחינת עדות שמועה, זאת, הואיל והדברים האמורים בסעיפים הנ"ל הובאו לידיעתו מטעם בא כוחו.

התובע אף אישר, כי קיבל מהנתבע שטרות ביטול שיעבוד מקוריים עוד בשנת 2009.

בחקירתו הנגדית אישר תובע אף כי בינו לבין בא כוחו נכרת הסכם שכר טירחה אשר כלל את ביצוע כל הפעולות הדרושות למכירת הדירה ובכלל זאת העברתה בטאבו (פרוט' בעמ' 6 שורות 2-7). התובע לא טרח לצרף את הסכם שכר הטירחה כחלק מראיותיו ואף לא חשבונית/קבלה שקיבל בעד התשלום הנטען על ידו. סבורני, כי אף מסמכים אלה הינם בבחינת ראיות חיוניות לביסוס עילת תביעת התובע ומקום שהמסמכים הנ"ל קיימים בידיו יש במניעתו מלהגישם ראשית משום אי הוכחת עילת תביעתו וכן, חיזוק החזקה הראייתית, כי היה בהגשתם משום פגיעה בטענותיו.

אף עדותו של התובע, כי חל עיכוב בתשלום התמורה נוכח אי הסרת השיעבוד נמצאה עדות יחידה של בעל דין ללא כל סיוע ראייתי מקום בו יכול היה לתמוך טענותיו בראיות בדמות הסכם המכר, מועדי התשלומים ותשלומם בפועל וכו'. התובע אף אישר, כי הסרת השיעבוד הייתה במסגרת מכירת הדירה (פרוט' בעמ' 7 שורה 14) ולמעשה לא הוכיח, כי נאלץ לשלם תמורה נוספת מעבר לתמורה ששולמה עבור ביצוע המכירה.

8. בחקירתה הנגדית של גב' יעל מימרן, מנהלת מדור סילוקים ושחרור בטחונות בזמנים הרלוונטיים מטעם הנתבע, אישרה היא, כי נוכח חלוף הזמן אין בידי הנתבע מסמכים המעידים, כי התובע או ב"כ ביקשו לקבל לידיהם את שטרות הביטול. כמו כן, לא ניתנה תשובה מניחה את הדעת לשאלה האם הבנק טעה בכך שלא ביטל את השיעבוד. לשאלת בית המשפט, האם ישנו תיעוד לפנייה חריגה של לקוח לקבלת מסמכי ביטול שיעבוד לידיו, השיבה, כי הנתבע מסתפק בבקשה של הלקוח ודואג לציין זאת בתיק. במקרה דנן, אין ציון של הערה זו. בכל מקרה, הערות מסוג זה נשמרות במערכת למשך שנתיים.

9.הצדדים הגידו סיכומים קצרים בכתב בהם שבו על טענותיהם תוך התייחסות לעדויות שנשמעו בבית משפט.

דיון והכרעה: